המיזם החברתי | אמנות זה גם אוכל!
נוצר למען אמנות ואמנים בישראל, הציבור הישראלי והבינלאומי ולמען עולם טוב יותר.
 
מטרת המיזם: קידום המודעות בציבור הישראלי כי אמנות זה גם אוכל!
אמנות חיה, קיימת ובועטת במטרה לעודד קהל להגיע ולהצביע ברגליים לבקר בתערוכות, בגלריות ובמוזיאונים.
שינוי תודעת הצרכן הישראלי בכל הנוגע לתפיסת הצרכן את התרבות והאמנות.
ליצור שיוויון בין צריכת אמנות ואוכל בקרב הקהל הישראלי והבינלאומי כי אמנות היא מזון לנפש כ
מו שאוכל הוא מזון לגוף.
תרבות ואמנות במקום הראשון!
 
המיזם החברתי עונה לרוח הזמן ולצורך השעה הדורש תיקון ושינוי בחברה הישראלית
בכל הנוגע למצב צריכת התרבות והאמנות בישראל כיום.
המיזם נועד לכל אדם באשר הוא אדם לא רק בישראל אלא מחוצה לה.
למען התפתחות הנאורות, האנושות וקידום התרבות והאמנות בישראל ובכלל.
הקמפיין קיבל זמן אויר בערוץ 2 ובערוץ 10 בטלויזיה. הוא הוקרן בבתי קולנוע יס פלאנט
ורב חן, סינמה סיטי, שילוט ופרסום במדיות נוספות אך מאוד מצומצמות.
אני מעוניינת להביא לקידמת הבמה את המודעות לתרבות ואמנות בישראל.
החזון, האמונה כי תרבות ואמנות צריכות להצרך בצורה שווה כדבר שבשגרה, כדבר טבעי
כמו שאוכל הוא מזון לגוף, אמנות היא מזון לנפש. תרבות ואמנות במקום הראשון!
הדבר ראוי, חשוב ומתבקש למען עתיד טוב יותר לילדינו, אנו, לחברה בישראל, לאדם
ובכלל העולם. נחוץ שינוי!
מיזם זה עד עתה היה קמפיין שנוצר כתרומה לקהילה ללא מימון וללא מטרת רווח.
 
לפני עשור וחצי בקשתי זמן אויר מהטלויזיה ונעניתי בחיוב אך הדבר לא יצא אל הפועל.
ב- 2010 הגיתי רעיון זה ובקשתי שוב זמן אויר מהטלויזיה ונעניתי בחיוב.
הקמפיין הינו יוזמה של אדם אחד, אני מתוך ראיית המצב של התרבות והאמנות בארץ ומתוך ההתנסות שלי כאמנית רעיון זה נולד. יצרתי את הפרסומת: אמנות זה גם אוכל!
ללא תמיכה כלכלית. הפרסומת עלתה ושודרה לראשונה בטלויזיה במסגרת קשרי קהילה בדצמבר 2013
וחזרה להיות משודרת שוב במהלך השנים ולאחרונה ב- 2016.
המטרה היתה ועודנה לתרום ולפעול למען התרבות והאמנות בארץ כדי לחולל שינוי בתפיסת התודעה
של הצרכן הישראלי והבינלאומי בתפיסתו את התרבות והאמנות.
ליצור מהפכת תודעה, מחשבה יסודית חדשה ומתבקשת אצל הצרכן כדי לחולל שינוי במצב התרבות והאמנות בארץ.
 
כיום ידוע שהנדבך הכי פחות נצרך וזניח בתרבות הפנאי של הישראלי הוא אמנות.
קהל מדיר רגליו מתערוכות, גלריות ומוזיאונים. הקהל אינו מודע מספיק לסצנת האמנות ולעיתים אינו מעריך כלל את תרומת התרבות והאמנות בארץ ומשקלה.
ישנה תפיסה שנויה ושגויה במחלוקת, שמלכתחילה מושרשת ונתפסת מינקות ממשיכה אל הילדות חודרת את הבגרות ומעצבת את האדם, הצרכן שהינו כיום.
האמנות נתפסת כמיותרת, אליטיסטית, כבדה, מלנכולית, לימודית, משעממת, חיוורת, שקופה, זניחה, לא מקודמת, שונה, חריגה, מפחידה, מוזרה, שטותית, פשוטה, תחביבית, יקרה, לא ברורה, לא מובנת ומה לא..
הדבר לא בהכרח נכון נהפוך הוא, ישנה אמנות יפה, מגוונת, מרגשת, מקורית, משגשגת, מתפרצת, פוריה, עשירה, חדשנית, עתידנית, מעניינת, מסקרנת, אמיתית, חכמה, מחכימה, משפיעה ומבקרת. אמנות היא כלי ביטוי מצויין ואמיתי לביטוי תמונת המצב בארץ היא כלי תקשורתי לכל דבר ועניין. הצופה, הקהל רק צריך לדעת אותה, לגשת אליה, להכיר בה, להכיר בקיומה להיות מודע אליה. האמנות בסופה היא נגישה, מובנת ובגובה העיניים.
 
הקהילה האמנותית נחשבת נישה דיי סגורה ומצומצמת הנצרכת לרוב על ידי קליקה אמנותית הסובבת סביב יוצרים, אמנים, אוצרים, גלריסטים, אנשי תרבות, הוגי דעות, כותבים, אספנים, אוהבי אמנות וקהל, קהל נעדר. קהילה זו צמאה לקהל ובלעדי קהל אין אמנות. המטרה, לפרוץ חומה זו ולפתוח דלת רחבה בפני הציבור היוצרת מודעות לצריכת אמנות בתרבות שלנו. אני רוצה קהל סקרן ושותף פעיל בקהילת האמנות. שותף לתרבות.
קהל לא פחות חשוב מהאמנות עצמה ככל שנישה ומודעות זו תיפתח ותקבל חשיפה רחבה יותר כך יתרחב מעגל הקהל ואולי האהבה לאמנות תגבר, תתפתח, תצמח ותגדל.
התרבות תרבה ותרווה את צמאונה הקהלי לפחות כך יש לקוות. הדבר יטיב עם קהילת האמנים, האמנות, הקהל, האדם. 
 
יש לשנות את תפיסת הצרכן מהיסוד כי אמנות זה גם אוכל!
אמנות היא מזון לנפש כמו שאוכל הוא מזון לגוף. באמנות טמונה המילה מן, מן הוא אוכל, אמנות זה גם אוכל!
הוא משפט מודרני, עכשווי למשפט: אמנות היא מזון לנפש.
המשפט המודרני בא ממקום חדש, ראוי, נכון ומכבד את התרבות והאמנות ומנסה להשריש צריכת תרבות ואמנות כהרגל בריא, תקין ורצוי בשגרת היום יום של הצרכן הישראלי.
כמו שאוכל נצרך כמזון לגוף באופן אוטומטי, יומיומי, טבעי, ושגרתי אצל האדם, האדם צרכן ונתפס בתודעתו כדבר חיוני, בריא וחשוב לתחזוקת הגוף כך חשובה, ראויה וחיונית צריכת אמנות לנפש. נדרשת תחזוקת הנפש.
אמנות צריכה להצרך כדבר שבשגרה, כדבר טבעי, שכן לתרבות ואמנות ישנן יתרונות רבים העולים בקנה אחד עם צריכת מזון לגוף או לפחות משתווים לו. אמנות היא מצרך חיובי, ערכי, לימודי, חינוכי, הכרחי להתפתחות הרוח, הנפש, הרגש, השכל והלב אצל האדם. 
היא מרחיבה את אופקיו ותרבותו. היא כאן בשביל ללמד אותנו, להחכים, להתפתח, לגדול, לצמוח, לרגש ולהתרגש. היא מפתחת רגישות ליחיד ולסביבה ומיטיבה עם האנשים החיים בסביבתה. לחיות חיים טובים יותר, מתורבתים יותר, מכילים יותר ואיכותיים יותר.
צרכן תרבות ואמנות זה אדם טוב יותר לעצמו ולסביבה בתנאי שכולנו נאמץ נרטיב זה.
  
ללא תרבות אין תירבות.
חשוב שכולם יהיו מתורבתים כך ניתן יהיה לשמור על האדם והעולם.
אוכל הוא מצרך חיוני, חומרי וטוב לתחזוקת הגוף הנושא ככלי את הנפש.
חשוב שנטפח את הגוף אך חשוב לא פחות שנטפח את הנפש.
יחד זה כוח.
יחד זה חד.
יחד זה שלם.
שניהם מגדלים, שניהם מפרים, שניהם תורמים.
שניהם מצרך חשוב לאדם המודרני.
שניהם תופסים וצריכים לתפוס מקום חשוב וראוי בחייו של האדם.
 
בעידן תרבותי זה קיימת צריכה ומודעות רבה מידי לאוכל פעמים רבה מידי עד כדי חשיבות עליונה לפחות כך זה מצטייר בחברה הישראלית והבינלאומית. צמחה לה מפלצת אוכל תקשרותית. האוכל הפך לאחד הנושאים המדוברים והמתוקשרים ביותר שידעה ויודעת המדינה. אנו עדים ומוצפים חדשות לבקרים בתכנים על אוכל בכל מדיה אפשרית הדבר מצביע על רייטינג חסר תקדים החוגג את האוכל כל העת כל הזמן.
האוכל קיבל במה ומעמד רם מידי כאשר האוכל מדבר בסיסי הפך מעט לצריכה אובססיבית וניכרת מידי. ממעמד פשוט עד משביע האוכל תפס וטיפס במעלה סולם הרייטינג בתרבות הפנאי של הצרכן הישראלי ולכד לבבות ורבבות של אנשים. הקולינריה תפסה נתח ניכר בצריכה התרבותית. נולדו המון חסידי אוכל המחזקים את תרבות האוכל. יש המון רעש..
מרכז תשומת הלב האנושית נמצא בבימת האוכל כאשר האוכל הוא דבר זמני, מתעכל ונעלם בתוך שניות בגוף. אוכל, אוכל, אוכל. אוכל בארץ, אוכל בעולם, אוכל כל הזמן.
המגמתיות והחשיבות הרבה לאוכל תפסה את מקומה של התרבות והאמנות.
אוכל שמתגלה לעיתים כאוכל במערומיו. המון מהומה על לא מאומה. המון מאמץ מושקע בו כאשר העונג מתעכל ומתכלה בשניות בגופנו ויורד בין היתר אל הביבים. אמנות לעומת זאת שתוחלת חייה ארוכת טווח ולאורך שנים ודורות לעיתים נצחית, ערכית ומפתחת את הנפש בקושי זוכה לתשומת לב.
 
תרבות ואמנות צריכות לתפוס מקום חשוב בבסיס החינוך והלימוד של האדם
מהיסוד, מגיל הרך ועד חייו הבוגרים. חינוך לצריכת תרבות ואמנות במקום הראשון!
או לפחות כשווה לצריכת מזון ואוכל. החינוך לתרבות ואמנות בישראל לוקה בחסר ובחסך כיום.
חסר וחסך גדול בחינוך ובערכי תרבות אינו תורם כלל לאדם שבדרך..
 
השאיפה לצריכה גבוהה - מקום הראשון! נובעת מכך שהרף יהיה גבוה וכך התוצאה תשאף לכמה שיותר גבוה כך לפחות תושג תוצאה טובה משתווה ומה שבטוח יותר גבוהה מהרף שבה נמצאות כעת התרבות והאמנות במדרג תרבות הפנאי של הצרכן הישראלי.
הדבר חשוב וחיוני להישרדותינו ללא תרבות הישרדות האדם תלויה בספק.
כיום אנו עדים לכאוס לא קטן המתקיים בעולם זה והדבר אינו מיטיב עם האדם, הסביבה או החברה הישראלית והבינלאומית.
 
בחלחול ובהטמעת תפיסת תובנה זו אני תקוה שיתחולל מהפך, שינוי ושיוויון
בין תרבות ואמנות לבין כל יתר הצריכה אולי כך ישתנה המצב בארץ כלפי התרבות והאמנות, האמן ומקצועו בישראל. השאיפה שהיחס ישתנה כלפי האמנות והאמן והמקום יהיה מכבד, נוכח, ראוי, כבד משקל, שווה זכויות, מוכר כמקצוע, מפרנס ככל מקצוע אחר.
האמן יהיה אזרח שווה כיתר האזרחים בישראל. נדרשת מדינה מתוקנת.
הדבר כה חשוב שנדחק לשוליים מכורח המציאות היומיומית שלנו. אני רוצה שינוי!
הגיע הזמן להביא את השוליים למרכז הבמה ולמוקד ההתעניינות הציבורית.
רוח ונפש הן לא פחות חשובות ממזון חומרי אנרגטי לגוף.
רוח היא מובילת הנפש, היא מקור להתרוממות הרוח, היא אנרגיה ומזון לנפש.
מיזם זה הוא ראשון מסוגו אשר יכול לפתוח דלת ומודעות לתרבות ואמנות שכל כך צמאה לו בישראל.
מיזם זה הוא חדשני, ייחודי וחשוב מאין כמוהו וחשוב שיעלה לסדר היום הציבורי ויקבל את תשומת הלב התודעתי של הציבור על מנת לגרום לשינוי ומהפכה בחשיבה שלו ולעודד את הצרכן ואת צריכת התרבות והאמנות.
 
אשמח אם תהיה/י שותף/ה בתרבות ובאמנות.
יחד ניתן ליצור את השינוי.
 
רעיונאית ואמנית רב תחומית,
טלי טולדנו
 
Tali Toledano all rights reserved ©
 



פרסומת המיזם החברתי | אמנות זה גם אוכל
 
טלי טולדנו, אמנית עכשווית | דצמבר 2013
פייסבוק |