מיצב | מה רצית להגיד אמן יקר?

הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתבוננים ביצירה ושואלים את עצמנו, מה רצית להגיד אמן יקר?
הבשורה הטובה, אתה לא לבד.
 
הקהל הרחב, הצופה והמתבונן נתקל לעיתים קרובות עומד אל מול היצירה שלא תמיד מסבירה ומפרשנת
את עצמה או במקרים אחדים דיי עמומה ומסתורית ונדמית ומדומה כדבר חידה.
הצופה נותר עומד חסר אונים במקומו, מתקשה בביאור ובפירוש היצירה ותוהה למה התכוון המשורר? ובמקרה שלנו האמן בעבודתו וביצירתו.
חידה זו מן הסתם תמיד תהיה חידה לצופה ואם זאת תהיה הכי ברורה לאמן כמי שיצר אותה והביא אותה
לסף דלתנו. אנחנו כצופים ניתן לה פרשנות מסויימת כראות עינינו ומיטב הבנתנו.
פעמים נדמה שהאמן בעצמו לא הבין או ידע מה הוא באמת יצר ורצה להעביר ולהגיד לנו הצופים ביצירתו.
ואם ידע, לא תמיד האמן מצליח במלאכת היצירה להעביר את המסר כמו שהוא מבין אותו ועל כן מצטרפת ליצירה לקורת רוחנו המילה, הטקסט, ההסבר, הביאור, ההצהרה שהיא למעשה אמורה לסבר את אוזני ועיני הצופה המתבונן והקורא.
מילים כתובות שאמורות להאיר נקודת מבט חדשה או נוספת על היצירה אינה תמיד זוכה לקריאה ולתשומת לב מאחר ואין לנו תמיד את הסבלנות והשקט לקרוא אותן ואנו לעיתים נוהגים להתעלם מהן ביודעין כאילו
היו נספח מחוזה בלתי נעים וכתוב בינינו לבין האמן.
רוצה להבין? תקרא... בעידן מהיר כמו שלנו לא תמיד בא לנו להגדיל ראש, להתאמץ, להתרכז ולקרוא את המילה. אנו אוהבים שמגישים לנו הכל ליד, לפה ומהר.
 
נראה שנדיר שהאוזן והעין שלנו יהיו קרויות, קשובות למידע מאחר ובכל העת אנו 'אוכלים' מידע וידע דרך המדיות השונות ההסובבות אותנו בעולם המדורני. לאן שלא תפנה מבט תראה ותזכה להאכלת מידע החל מחדשות, פרסומות, סיפורים וכדומה בלי סוף במדיות השונות כמו האינטרנט, הטלויזיה,הרדיו, העיותנות הכתובה, השילוט וכדומה. הזנת וזליגת מידע אשר גורמת לנו לשובע.
אנו בשעות הפנאי שלנו אוהבים להנות, לבלות ולא להתאמץ במיוחד ונוהגים לעשות או לפחות משתדלים לעשות הפסקה מהידע או לפחות לסנן מידע או חומר מורכב או קשה לעיכול וללמידה.
מצד שני הצמא לידע לא פוסק וייתכן ונמצא את עצמנו במצב קריאה, שקידה ורצון לגמוע, להבין ולרדת לעומקם של הפרטים הנסתרים מעיננו אשר לא היו מובנים לנו עד כה ואנו קוראים  את פרי זרימת העט של האמן היוצר שלא מוותר עלינו ולו לרגע.
 
בין הנסתר לגלוי ישנו פער גדול.
הגלוי לרוב ברור לעין מה שאנו רואים זה מה שאנו מזהים ומקבלים.
מתבוננים, משתהים, מחייכים, נהנים או סתם שולחים יד בביטול אל עבר היצירה שלעיתים לא מובנת לנו ואנו בתגובה מעקמים את פנינו ושולחים מבט מצקצק לעבר עבודה מוזרה זו שלפנינו והינה חידה שאילתית בשבילנו אשר אפילו הטקסט התלוי והנלווה לא בדיוק עזר או תרם לפתרון החידה ולמיטב הבנתינו ואז אנו מוצאים את עצמנו שוב שואלים, מה רצית להגיד אמן יקר?
ואני כצופה למרות שאני בדיוק בצד ההוא של האמן יכולה לתהות בדיוק כמוכם בדבר העבודה הנוכחת למולי מאחר ואינה פרי מכחולי, יצירתי גם אני, איני יכולה לחדור לראש האמן ולדעת מה רצה להביע ביצירתו.
אולי מפאת הבושה אולי מפאת חוסר ההבנה של מה יגידו, מה יחשבו עליי? שאני לא מבין הרי הדבר לא מחמיא במיוחד אז עדיף לעזוב זאת או להדיר רגליי מתערוכה כזו או אחרת והכי קל להפיל זאת על האמן היומרני עם הדרך, האג'נדה והאמירה הקשקשנית שמצא לו מן הסתם איזה יום לא קל להפיל עלינו את בעיותיו ולהניח בשאר הרוח לקרוא ליצירה בשמה, יצירת אמנות.
אם נוציא את השלדים מהארון, המילים שאנו אומרים על האמן ויצירתו בשעת רוגז ותסכול אינן יפות במיוחד.
מה אנו אומרים? למשל, הילד שלי יודע יותר טוב לצייר, מה זה שני ריבועים ועיגול על קנבס?
מי הוא? מה הוא? בלפן, קשקשן, יומרני, פתטי, עצוב, שקרי, מאוס, טפשי, ילדותי, בטלני, בולשיט אחד גדול  ומה לא... צריך להצדיק את חוסר ההבנה ואי הלמידה שלנו.

במציאות הקיימת, ביש בכל הוויה באשר היא ביקום קיים הפרמטר נסתר- גלוי בכל מישור באשר הוא, פיזי, נפשי, רגשי, מנטלי, מעשי, וירטואלי וכדומה. ללא גלוי אין נסתר והפוך גם הנסתר הסתמי ביותר נחשב גלוי, גילוי. שניהם יחד מגלמים אחד ומשלימים לאחד שלם.
בדומה לקיום שלנו, במציאות היומיומית שלנו תמיד נמצא שלילה או חיוב, שני הפכים, שני קוטבים.
השאלה הנשאלת היא, האם נבחר לגלות, נרצה לדעת, להבין ולחקור... הכל תלוי בנוי כמובן ועד כמה מסקרן אותנו הדבר הנוכח כדי שנרצה לגלות אותו.
כל החיים הם חידה ואם אנו רוצים מעט להבין אותם צריך ללכת בדרך ולהתנסות.
הצמא לידע טבועה בנו מילדות בכל אחד מאיתנו מסתתר עדיין ילד קטן, סקרן הרעב למידע.
מי פחות ומי יותר זה כבר לא משנה. מה שמשנה הוא שללא תכונת הסקרנות סביר להניח שלא היינו מתפתחים ולומדים ואז העולם שלנו היה יותר קטן, מצומצם ומוגבל מבחינת האפשרויות שלו.
הראיה, הראות, הראיות ובכל מה שסביבנו היה פחות מפותח.
אם זה טוב או רע אולי לא נדע לעולם מאחר ואנו לרוב הולכים בדרך הסקרנית והחקרנית.
תכונה הסקרנות גורמת לנו לרצות לברר, לגלות ולדעת כמה שיותר חידות ולגלות את כל מה שבעצם לא
על פני השטח אלא מסתתר ונסתר מהעין.
 
לעיתים האמן מתקיל ומקשה בהעברת המסר ביצירה ומעדיף להשאר אותה כחידה לא פתורה שכן,
אין לו כל רצון שהמסר יהיה גלוי וברור לעין או וגם נחמד שיחשבו שהיצירה מספיק אינטליגנטית, חכמה מאתגרת ומזמינה אותך הצופה לשיח ודיון בדבר היצירה.
בעולם תחרותי זה קשה לעלות מעל פני המים ולבלוט. לבלוט משמע להזכר, לעורר עניין, דיון משמעותי
על עמל כפייך, יצירתך שכן אם מדברים עליה כנראה שהשיח הציבורי ראוי וטוב ליצירה וטוב לאמן היוצר.
אף אם זה לכמה דקות תהילה בודדות.
הזמן הקצוב עד היצירה הבאה עלולה להשכיח מהצופה רק דקה לפני את יצירתך שלך ולבחור להתבונן או לאהוב את היצירה הבאה ולכן במתכוון או שלא, במשים או שלא, האמן לעיתים מעדיף להשאיר את הצופה
עם שאלה ותהייה בבחינת זה טוב עבורו ועלול להיות אף יעיל.
אם יש משהו יפה ביצירה זהו חופש הביטוי לעשות כל הבא ליד וכל העולה על רוחך מבלי שאף אחד יבקר אותך במובן של חיוב או שלילה. פרשנות היצירה לא ניתנת להגדרה מוחלטת ועל כן לעיתים אין פה טוב או רע אלא רק אמירה שהינך יכול לקבל אותה או שלא.
 
אז מה רצית להגיד אמן יקר?
האמן רק רצה להגיד רק רצה להביע את עצמו את היצירה את האמירה אפילו לשנייה אחת כדי להיות בליבכם, בלבבכם, לגעת בכם, להזיז משהו שם בתוך הראש המלא במחשבות או בלב השופע רגשות.
האמנות היא הבעת עניין, דעה, השגה, תשובה, אמונה, רעיון, פתרון, מצב, מצב רוח וכדומה.
בשביל האמן להיות אמן זה הכל או לא כלום זה העולם שמתנקז לו בתוך היצירה דרך נקודת מבט אחת של האמן בעצמו ובכבודו. לפעמים אל תנסו אפילו להבין פשוט תזרמו עם היצירה בתקוה שבזרם היצירה תצליחו ללמוד אותה ולהנות תוך כדי צפייה והתבוננות בעבודה.
כולנו יצרנו כשהיינו קטנים, וכשגדלנו שכחנו כבר להביע את עצמנו בציורים סוג של תקשורת עתיקת יומין שנדמה לפעמים שנעלמה והתנדפה לה מן העולם ונדמית כלא ממש רלוונטית לעידן המודרני של היום
אך לא כל כך מהר תסיקו מסקנה זו שכן, לכל סוג של התבטאות יש זכות קיום ואף אם מתקבל הרושם שציור יכול להתפס לעיתים כהתבטאות פרימיטיבית, קדומה ולא עדכנית היא מוכיחה עצמה כיעילה, משודרגת כשפה עיצובית, אייקונית, עדכנית אשר רק הולכת ומתפתחת.  לעיתים ציור יכול ומתקשר כשפה לכל דבר כאשר אנו איננו דוברים את שפת המקום.
 
היצירה הצרה ברוחבה, קוטעת את המרחב כנקודה בלב חלל החדר. היא ללא ספק לא מספיק גדולה
אך גם לא ממש קטנה. היא שם והיא נוכחת וכל מטרתה בחלל היא לגרום לצופה להעצר על ידה, להתקל בה ולשאול שאלה לנוכח הוויתה ותקומתה בחלל החדר שבסופו, תגיעו להצהרה ולכתיבת שורות אלו...
מה רצית להגיד אמן יקר?
ובכתיבת שורות אלו איני יודעת את מי מהצופים פספסתי, שכן יהיו את אלה שלא יטרחו להעצר כלל אפילו
לא לשנייה אחת ולקרוא שורות אלו כי אין זמן או סבלנות ובטח לא למילים גבוהות או סתומות, עמומות משהו של אמן כזה או אחר המובנות לעיתים רק לו וברומו של יום העולם כמנהגו ינהג והמילים כמנהגן תמיד יהיו שם, תלויות על קירות מחכות לקוראיהן ותולות בכם תקווה שאולי מישהו כן יטרח להעצר לרגע קט כדי להקדיש להן מעט זמן כדי לקרוא אותן ולהבין טיפה יותר מה בעצם רצה האמן להגיד.
אז עד שנוכל לקרוא אחד את השניה בטלפתיה, בתקשורת ללא מילים מן הסתם נזדקק לרוב לביאורים ולמילים. האמן רק רצה ליצור ולהביע את עצמו.
מיזם חברתי | אמנות זה גם אוכל!

הפרסומת נוצרה ברוח הוידאו ארט ומובאת כיצירת אמנות לטלוויזיה כסימבול לאחד מסגנונות האמנות הקיימים במאה ועשרים שלרוב אינם מובנים וקלים לעיכול הקהל מבלי להתחנף לענף הפרסום המייצר,
מפרסם ומוציא לרוב פרסומות משובטות המעבירות מסר מסחרי.
הכוונה היתה להביא לקדמת הבמה את האמנות והתרבות.
הקמפיין קיבל זמן אויר מערוץ 2 וערוץ 10 בטלויזיה, בתי קולנוע ועוד.
 
פרסומת המיזם החברתי | אמנות זה גם אוכל! 
 
יוזמת הקמפיין "למען אמנות ואמנים בישראל" - אמנות זה גם אוכל!
הקמפיין עונה לרוח הזמן ולצורך השעה הדורש תיקון ושינוי בחברה הישראלית בכל הנוגע למצב 
צריכת התרבות והאמנות בישראל כיום. 
הקמפיין קורא לצרוך אמנות ואוכל בצורה שווה.
כמו שאוכל הוא מזון לגוף אמנות היא מזון לנפש. 
 
קמפיין חש
וב זה נועד לעורר מודעות בציבור הישראלי כי אמנות זה גם אוכל!
היא חיה, קיימת ובועטת במטרה לעודד קהל להגיע לתערוכות, גלריות ומוזיאונים.
בואו לצרוך אמנות ואוכל בצורה שווה.
כדבר שבשגרה במקום הראשון כי הדבר ראוי, חשוב ומתבקש. 
תרבות ואמנות במקום הראשון!

הקמפיין נועד לכל אדם באשר הוא אדם לא רק בישראל אלא מחוצה לה.
למען התפתחות הנאורות, האנושות וקידום התרבות והאמנות בישראל ובכלל.
קמפיין זה מנסה לעשות מהפך בחשיבה. 
להשריש אימוץ וחיבוק התרבות והאמנות למען צריכה רחבה וגדולה יותר. 
"האם אתה אוהב אוכל יותר מאשר אמנות?" 
ההשוואה לאוכל היא מכוונת ומדייקת את המציאות נכון להיום.
אדם אוהב אוכל יותר מאשר אמנות.
אמנם האוכל חשוב לגוף אך לא פחות חשובה צריכת אמנות.
אוכל הוא מזון לגוף, אמנות היא מזון לנפש.
בואו לצרוך אמנות ואוכל בצורה שווה.
הדבר ראוי, חשוב, ומשנה סדרי עדיפויות. 
היצירה | תוק תוק בקבוק

הבקבוק כאייקון תרבותי, סממן חברתי מובהק ומוצהר המככב בכל נישה, מקום או אירוע חברתי רצוי ואף מצוי. אנחנו כחברה מאמצים אותו בחום ומשקים אותו לחיינו כך שהטיפה המרה משככת כאבינו ומאידך משמחת, משכינה שלום, סליחה, אהבה ופנטזיה בלבבנו.
כל זאת תחת עננת סומא, סימאון, ריחוף, ערפול חושים, אנרגיה מתפרצת, תאוות התמכרות ל"היי", תחושה הגורמת למציאות שלא בנמצא, מדומיינת, מעורפלת ומנותקת מהאמת תחת השכינה צימאון.
 
האייקונה משכופל ומשתכפל ורק מתחזק ומחזק מעמדו בבית, במשרד, בפאב, במועדון, בבית הקפה, במסעדה, בהשקה, בחגיגה, בחתונה, בבר מצווה, בבריתה, במסיבה, בין חברים, בין משפחה, בין חוזים, בין חגים ובין שבתות.
על השולחן, על הבר, על הדרך ועל הברך הוא איתנו הוא משלנו ממש חבר לעת צרה. עושים איתו קידוש וכנראה שהוא מתקדש יותר ויותר כי בכל מקום הבקבוק יצוץ ויהיה שם.
הבקבוק חובה בכל בית, אירוע חברתי שמכבד את עצמו. תרתי משמע.
אפשר לחגוג איתו לבד ויותר נחמד ונעים לחגוג איתו ביחד.
יש משהו לשתות בבקשה?!
 
שתית משהו? רוצה משהו לשתות?
קח לגימה, תטעם, תשתה, עוד לא שתית מספיק, קח אתה צמא, עם קרח בלי קרח, חזק, חלש, מתוק, חריף, מוגז, דיאט, חם או קר?
מה עוד לא שתית?! זהו משפט שגור בפינו. תגמור עד הסוף. כמה אחוזי אלכוהול?
יין אדום, יין לבן, בירה, וודקה, מרטיני, ברנדי, קוקטייל, שייק, סודה, מים, שקשקו, תערבבו, האנגאובר?! הקפצת? תקפיץ. מה תרצה לשתות אדוני, ברמן אני צמאה, הגרון יבש.
מצב רוח יש? יש משהו להרגיע, קח משקה תרגיע, תשתחרר, אתה שותה, לא תודה. 
הכל בשליטה או לא בשליטה?!
 
האייקונה אט אט מחלחלת לתוך גופינו, חושינו מתערפלים גם הם רוצים הפסקה מהחיים ומתמסרים לבקבוק כמו אלכוהוליסטיים מכורים.
מי שמוכר לנו אשליות מתוקות אנחנו אוהבים אותו ומחבקים אותו ומכניסים אותו בדלת הראשית הרי החיים הם לא מה שהבטיחו לנו אבל אנחנו מצווים תמיד להיות שמח.
אז לחיים בכל יום חול ובכל חג פורח!
 
מזמן לא שאלתי, יש משהו לשתות בבקשה?!
אני צמאה...
סדרת | מוצרי חשמל וחפצים

בסדרת 'מוצרי חשמל וחפצים', שמתוכם שלושה עבודות הוצגו במוזיאון ישראל בירושלים והם: מכונת כביסה, מיקורגל, ואסלה. הינם חלק מפס ייצור של מוצרים שיושב בכל בית, משרד או כל מקום אחר בו אנו רוצים לרכוש או לעשות בו שימוש. כל מוצר או חפץ כזה או אחר, יושב על מדף, משווק ומועמד למכירה במרכול, בסופר, בחנות וכדומה. אנו נוהגים למתג אותו על ידי הדבקת ברקוד או הדפסת הברקוד על גבי תווית של המוצר או החפץ עצמו אותו אנו מעוניינים למכור.
הדבר הופך את המוצר למכיר והברקוד נותן ומעניק את החותם האחרון, ההוכחה, סימן ההיכר שאכן המוצר עבר הליך של בדיקה, סינון, מיון, מיתוג שבסופו הוא מוכן לשיווק ומכירה.
 
סרטון הסדרה | מוצרי חשמל וחפצים
תיק עבודות
תוק תוק בקבוק | צד א​
תוק תוק בקבוק | צד ב
סרטון היצירה | תוק תוק בקבוק
תוק תוק בקבוק | צילום סטודיו
מיצב | מה רצית להגיד אמן יקר?
מידות עם מסגרת: 120X40 ס"מ
טכניקה: חירור, חיתוך והדבקה
העבודה רב צדדית
שנה: 2005
תוק תוק בקבוק
מידות עם מסגרת: 4.35X1.45 מטר
טכניקה: חירור, חיתוך והדבקה
העבודה דו צדדית
שנה: 2006
פייסבוק: